<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער י"ז</h1>
<h2>דף עב.</h2>
מה שיקרא במקח וממכר אסמכתא ומה שלא יקרא אסמכתא ותדע דיש מי שלוקח על תנאי ומתקיים המקח אם יקיים תנאו ויש מי שלוקח על תנאי ואע"פ שמקיים התנאי לא יתקיים המקח וזו היא שנקראת אסמכתא. ועקר דבר זה כגון שמזכיר שם מעכשיו דכל היכא שאומר מעכשיו יהא מכור לך ואח"כ הזכיר את התנאי כגון שאומר ושתעשה אתה כך וכך אותו המכר הוא המקויים והנכון. אבל אם אמר הרי המכר מכור לך אם תעשה אתה כך וכך נמצא דלא גמר והקנה באותה שעה שהזכיר שם התנאי כיון שלא הזכיר שם מעכשיו והוה ליה כמי שמוכר לזמן כמו שנפרש דאין מעשהו מעשה והוי בטל ואע"פ שיתקיים התנאי ודומה דבר זה כמי שלוה ממון מאדם וא"ל אם לא אחזיר לך ממון זה ביום פלוני תהא שדה זו מכורה לך נמצא שאינה מכורה עכשיו בשעת התנאי אלא לאחר זמן והיא אינה מכורה דאע"פ שעבר הזמן ולא הביא הלוה אותו ממון אפ"ה ל"ק המלוה את השדה דזו היא אסמכתא לפי שסמך קנין הקרקע לזמן אחר לאחר שהתנה ואינו קנין בשעתו. אבל כל היכא שאומר להיות קנין השדה בשעתו ולאחר הקנין מתנה על התנאי להיות לאיזה זמן שירצה כיון שעיקר הקנין הוא משעת התנאי הוא המעשה המתקיים אם יתקיים התנאי, ואתה מוצאו בשתי לשונות כגון שאמר מעכשו תהא קנויה לך דהא ודאי לדברי הכל היא. או כגון שאמר לו שדי זו קנויה לך ע"מ שתעשה כך וכך בלשון ע"מ כאלו פירש מעכשיו הוא ובלבד שיתקיים התנאי שאם לא יקיים התנאי לא יתקיים המכר כדגר' [ב"מ ס"ה ע"ב] הלוהו על שדהו וא"ל אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו. ומשנה זו על זה הענין נתבטלה בגמר' ותרצוה [שם ס"ו ע"א] כגון דא"ל מעכשיו דאר"ה בשעת מתן מעות קנה הכל לאחר מתן מעות ל"ק אלא כנגד מעותיו ור"נ אמר אפי' לאחר מתן מעות קנה הכל, ומסקנה הדר אר"נ ל"ק אלא כנגד מעותיו ואתיביה רבא לר"נ ה"ה שלי ה"ה שלו א"ל אנא אמינא אסמכתא קני' ומנימין אמר אסמכתא לא קניא ולמנימין קשי' מתניתין איבעית אימא מתני' ר' יוסי היא דאמר אסמכתא קניא ואב"א מתניתין דא"ל קני מעכשיו, נמצאת אתה למד מדקדוק זו המשנה מה שפירשנו לעין דאין אנו דנים הרי היא שלו אלא באומר מעכשיו.
ומי שאמר אסמכתא קניא ואע"ג דלא אמר מעכשיו ר' יוסי היא ואין הלכה כמותו כדגר' [ב"ב קס"ח ע"א] מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר אם איני נותן מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו והגיע זמן ולא נתן ר' יוסי אומר יתן ר' יהודה אומר לא יתן ומפרשינן במאי קא מפלגי ר"י סבר אסמכתא קניא ור' יהודה סבר אסמכתא ל"ק וכי אתו לקמיה דר"א א"ל וכי מאחר שר' יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושניה הלכה כר' יוסי מה אעשה ואין הלכה כר' יוסי. ותדע דכל היכא דאיכא אסמכתא לא שנא שתהא על נכסים שאין עומדים לימכר ול"ש שתהא על נכסים העומדים לימכר נתבטל אותו מעשה בין בקרקע בין במטלטלים וכדגר' [ב"מ ס"ו ע"ב] רב בר שבא הוא מסיק ביה ר"כ זוזי אמר אי לא פרענא לך מכאן עד ל' יום גבי מהאי חמרא סבר ר"פ למימר כי אמור רבנן אסמכתא ל"ק ה"מ ארעא דלאו לזבוני קיימא אבל חמרא כיון דלזבוני קאי כזוזי דמי א"ל ר"ה ברדר"י לר"פ הכי אמרינן משמיה דרב כל דאי ל"ק. והיכא שהיתה במכירת הקרקע וחשב המוכר שלא יוכל לסתור את המעשה והניח את הקרקע ללוקח ואכלו זמן ידוע ולאחר מיכן הביאו לב"ד ותבעו, דין הוא שיחזיר את הקרקע והפירות כדגר' [שם] אר"נ השתא דאמור רבנן אסמכתא ל"ק הדרא ארעא והדרי פירי. ומה שאתה מוצא בגמר' [נדרים כ"ז ע"ב] והלכתא אסמכתא קניא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב תדע דלדעת ר' יוסי היא ואין לחוש לה ואין סומכין עליה.
ותדע דבשאר דברים נמי שאינן במקח וממכר אותו הדין אנו דנים בהם לענין אסמכתא כמו שאנו דנים במקח וממכר שאם השלים תחלה עקר המעשה במעכשיו או בלשון ע"מ ואח"כ אמר שתעשה כך וכך הוי תנאו קיים והמעשה מעשה ובלבד שיתקיים התנאי אבל אם לא הזכיר לשון ע"מ אלא בלשון אם או בלשון אי אע"פ שיתקיים התנאי אותו מעשה בטל הוא ואין בו ממש כדג' [גיטין ע"ב ע"א] לענין גיטין ה"ז גיטך אם מתי ה"ז גיטך מחולי זה ה"ז גיטך לא"מ לא אמר כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי ה"ז גט מהיום ולאחר מיתה אינו גט ואם מת חולצת ולא מתיבמת וגר' נמי [שם ע"ו ע"ב] ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש אינו גט מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש ה"ז גט. ותדע דכל היכא שנעשה עקר המעשה במעכשיו או בלשון ע"מ ואח"כ הזכיר עקר התנאי אע"פ שאותו חפץ שנעשה עליו המעשה נשרף או אבד קודם קיום התנאי מ"מ המעשה מעקרו קיים הוא ובלבד שיתקיים התנאי וכל היכא שלא נתקיים עקר המעשה במעכשיו או בלשון ע"מ אע"פ שקיים התנאי המעשה בטל ודין זה אתה רואה בעקר הגט דכל היכא שאמר בלשון מעכשיו או בע"מ והגיע הגט לידה אע"פ שאבד או נשרף קודם שיתקיים התנאי ה"ז מגורשת ובלבד שיתקיים התנאי וא"צ גט אחר כדג' [שם ע"ד ע"א] ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ה"ז מגורשת ותתן ר"ה אמר והיא תתן ר"י אמר לכשתתן מאי בינייהו א"ב שנתקרע הגט או שאבד מ"ד והיא תתן א"צ גט אחר אלא תקיים את תנאה ותתן ואם לא קיימה את תנאה התם הוא דהוי בטל הגט ומ"ד לכשתתן אותו הגט כיון שאבד אינו מועיל כלום וצריכא גט אחר והלכתא כמ"ד והיא תתן ואינה צריכה גט אחר ובלבד שיתקיים התנאי ותו גרסינן [שם] ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז אע"פ שנקרע הגט או שאבד ה"ז גט ולאחר לא תנשא עד שתתן מאתים זוז לחומרא בעלמא הוא שלא יהא הולד ממזר דאם תנשא קודם קיום התנאי שמא לא תספיק לקיימו לעולם הוי גט בטל מעקרו ובניה מאותו אחר ממזרים הם דאנן הכי קאמרינן אע"פ שעשה המעשה בתחילה כתקנו וכמשפטו במעכשיו או בלשון ע"מ כל היכא שלא נתקיים התנאי המעשה בטל מעקרו כדאמרינן והיא תתן נמצא דאיכא למיחש לחששת ממזר משו"ה מחמירים ואומרים ולאחר לא תנשא דאם עברה ונשאת נמי אם קיימה התנאי נשואיה נשואין כשרים הויין. ותו גרסינן [שם] ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז מת ולא נתנה לו זקוקה ליבם נתנה לו אינה זקוקה ליבם רשב"ג אומר נותנת היא לאביו או לא' מן היורשים ואמרינן עד כאן ל"פ ת"ק ורשב"ג דת"ק סבר כיון דאמר ע"מ שתתני לי מאתים זוז לי ולא ליורשי קאמר וכיון דמת ולא נתנה לו זקוקה ליבם ורשב"ג סבר לי ואפילו ליורשי אבל דכו"ע מיהת תנאה הוי תיובתא דר"י מהכא נמי אתה רואה דכל היכא שנעשה המעשה תחלה בלשון ע"מ ה"ז כמעכשיו והמעשה קיים ובלבד שיקיים התנאי ומה שאמר ר"י ורצה לתרץ רבי היא דאר"ה א"ר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ופליגי רבנן עליה ואנא דאמרי כרבנן כבר נתבטלו דברי רב יהודה דמעולם לא חלקו רבנן עליה דרבי בלשון ע"מ דמודים הם דכמעכשיו דמי [שם ע"ו ע"ב] דאמר אביי הכל מודים היכא דאמר ליה לכשתצא חמה מנרתקה לכי נפקא קאמר ליה וכי מיית בליליא הוי גט לאחר מיתה ע"מ שתצא חמה מנרתקה מעכשיו קאמר וה"ל גט מחיים דאר"ה כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי לא נחלקו אלא באם תצא דמ"ס לה כר' יוסי דאם נמי כמעכשיו דמי ומר לא סבר לה ועקר ההלכתא כי היכא דאסיקנא לבסוף אר"ז [שם ע"ד ע"א] כי הוינא בבבל אמרינן הא דאר"ה א"ר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ופליגי רבנן עליה כי סליקי להתם אשכחתיה לרבי אמי דיתיב וקאמר משמיה דרבי ינאי הכל מודים באומר ע"מ כאומר מעכשיו וזו היא הלכה שיש עליה לסמוך לעולם לשון ע"מ ולשון מעכשיו חד הוא אבל לא הזכיר לא לשון עכשיו ולא לשון ע"מ אלא לשון אם בלשון קדש או לשון אי שהוא בלשון ארמית ההוא היא דהויא אסמכתא ואסמכתא לא קניא. וענין התנאים ומשפט באורם אי"ז מקומו להאריך עד שנפרשם בחבור התנאים ברחמי שמים.
ותדע דהיכא שהתנה במכר תנאי שא"א עליו [לקיימו] כגון שאמר דבר שאין אדם יכול לעשותו הרי אותו התנאי בטל והמעשה קיים וכל תנאי שא"א לקיימו כאלו לא התנה תחלה דמי ולעולם הממכר קיים כדג' [ב"מ צ"ד ע"א] ה"ז גיטך ע"מ שתעלי לרקיע ע"מ שתרדי לתהום ע"מ שתבלעי קנה בת מאה אמה ע"מ שתעברי הים הגדול ברגליך נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לאו אינו גט ר"י בן תימא אומר כזה גט כל שא"א לקיימו בסופו והתנה עליו בתחלתו אינו אלא כמפליגה בדברים וכשר אר"נ א"ר הלכה כר"י בן תימא ואר"נ בר יצחק מתניתין נמי דיקא דקתני כל שאפשר לקיימו בסופו והתנה עליו בתחלתו תנאו קיים הא א"א לו תנאו בטל ש"מ. והיכא שהתנה עליו המוכר ללוקח וא"ל הריני מוכר לך זה החפץ ע"מ שתמכור אותו לאיש פלוני הרי אותו תנאי קיים וצריך שימכור הלוקח הזה את החפץ לאותו איש פלוני ואם לא מכרו אין המכר קיים ולא קנאו הלוקח כדגר' [נדרים מ"ח ע"ב] ההוא ברא דהו"ל ברא דהוה שמיט כיפי דכתנא מיניה אסרינהו לנכסיה עליה אמרי ליה אי הוי בר ברך צורבא מרבנן מאי א"ל לקני הדין ברי ולכי הוי בר ברי צורבא מדרבנן לקנינהו מיניה ואי ל"ה בר ברי צורבא מרבנן לא לקנינהו הדין אמרי פומבדתאי לא קניא דקני ע"מ להקנות הוא וכל קני ע"מ להקנות ל"ק ור"נ אמר קני ע"מ להקנות קנה דהא סודרא קני ע"מ להקנות הוא וקני וא"ל [רבא ל]ר"נ והא מתנת בית חורון דקני ע"מ להקנות הוא ול"ק זימנין א"ל משום שסעודתו מוכחת עליו וזמנין א"ל ר"א היא דאמר אפילו ויתור אסור במודר הנאה מחברו והלכה כרב נחמן.
<h2>דף עו:</h2>
מה שיקרא במקח וממכר אסמכתא ומה שלא יקרא אסמכתא ותדע דיש מי שלוקח על תנאי ומתקיים המקח אם יקיים תנאו ויש מי שלוקח על תנאי ואע"פ שמקיים התנאי לא יתקיים המקח וזו היא שנקראת אסמכתא. ועקר דבר זה כגון שמזכיר שם מעכשיו דכל היכא שאומר מעכשיו יהא מכור לך ואח"כ הזכיר את התנאי כגון שאומר ושתעשה אתה כך וכך אותו המכר הוא המקויים והנכון. אבל אם אמר הרי המכר מכור לך אם תעשה אתה כך וכך נמצא דלא גמר והקנה באותה שעה שהזכיר שם התנאי כיון שלא הזכיר שם מעכשיו והוה ליה כמי שמוכר לזמן כמו שנפרש דאין מעשהו מעשה והוי בטל ואע"פ שיתקיים התנאי ודומה דבר זה כמי שלוה ממון מאדם וא"ל אם לא אחזיר לך ממון זה ביום פלוני תהא שדה זו מכורה לך נמצא שאינה מכורה עכשיו בשעת התנאי אלא לאחר זמן והיא אינה מכורה דאע"פ שעבר הזמן ולא הביא הלוה אותו ממון אפ"ה ל"ק המלוה את השדה דזו היא אסמכתא לפי שסמך קנין הקרקע לזמן אחר לאחר שהתנה ואינו קנין בשעתו. אבל כל היכא שאומר להיות קנין השדה בשעתו ולאחר הקנין מתנה על התנאי להיות לאיזה זמן שירצה כיון שעיקר הקנין הוא משעת התנאי הוא המעשה המתקיים אם יתקיים התנאי, ואתה מוצאו בשתי לשונות כגון שאמר מעכשו תהא קנויה לך דהא ודאי לדברי הכל היא. או כגון שאמר לו שדי זו קנויה לך ע"מ שתעשה כך וכך בלשון ע"מ כאלו פירש מעכשיו הוא ובלבד שיתקיים התנאי שאם לא יקיים התנאי לא יתקיים המכר כדגר' [ב"מ ס"ה ע"ב] הלוהו על שדהו וא"ל אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו. ומשנה זו על זה הענין נתבטלה בגמר' ותרצוה [שם ס"ו ע"א] כגון דא"ל מעכשיו דאר"ה בשעת מתן מעות קנה הכל לאחר מתן מעות ל"ק אלא כנגד מעותיו ור"נ אמר אפי' לאחר מתן מעות קנה הכל, ומסקנה הדר אר"נ ל"ק אלא כנגד מעותיו ואתיביה רבא לר"נ ה"ה שלי ה"ה שלו א"ל אנא אמינא אסמכתא קני' ומנימין אמר אסמכתא לא קניא ולמנימין קשי' מתניתין איבעית אימא מתני' ר' יוסי היא דאמר אסמכתא קניא ואב"א מתניתין דא"ל קני מעכשיו, נמצאת אתה למד מדקדוק זו המשנה מה שפירשנו לעין דאין אנו דנים הרי היא שלו אלא באומר מעכשיו.
ומי שאמר אסמכתא קניא ואע"ג דלא אמר מעכשיו ר' יוסי היא ואין הלכה כמותו כדגר' [ב"ב קס"ח ע"א] מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר אם איני נותן מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו והגיע זמן ולא נתן ר' יוסי אומר יתן ר' יהודה אומר לא יתן ומפרשינן במאי קא מפלגי ר"י סבר אסמכתא קניא ור' יהודה סבר אסמכתא ל"ק וכי אתו לקמיה דר"א א"ל וכי מאחר שר' יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושניה הלכה כר' יוסי מה אעשה ואין הלכה כר' יוסי. ותדע דכל היכא דאיכא אסמכתא לא שנא שתהא על נכסים שאין עומדים לימכר ול"ש שתהא על נכסים העומדים לימכר נתבטל אותו מעשה בין בקרקע בין במטלטלים וכדגר' [ב"מ ס"ו ע"ב] רב בר שבא הוא מסיק ביה ר"כ זוזי אמר אי לא פרענא לך מכאן עד ל' יום גבי מהאי חמרא סבר ר"פ למימר כי אמור רבנן אסמכתא ל"ק ה"מ ארעא דלאו לזבוני קיימא אבל חמרא כיון דלזבוני קאי כזוזי דמי א"ל ר"ה ברדר"י לר"פ הכי אמרינן משמיה דרב כל דאי ל"ק. והיכא שהיתה במכירת הקרקע וחשב המוכר שלא יוכל לסתור את המעשה והניח את הקרקע ללוקח ואכלו זמן ידוע ולאחר מיכן הביאו לב"ד ותבעו, דין הוא שיחזיר את הקרקע והפירות כדגר' [שם] אר"נ השתא דאמור רבנן אסמכתא ל"ק הדרא ארעא והדרי פירי. ומה שאתה מוצא בגמר' [נדרים כ"ז ע"ב] והלכתא אסמכתא קניא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב תדע דלדעת ר' יוסי היא ואין לחוש לה ואין סומכין עליה.
ותדע דבשאר דברים נמי שאינן במקח וממכר אותו הדין אנו דנים בהם לענין אסמכתא כמו שאנו דנים במקח וממכר שאם השלים תחלה עקר המעשה במעכשיו או בלשון ע"מ ואח"כ אמר שתעשה כך וכך הוי תנאו קיים והמעשה מעשה ובלבד שיתקיים התנאי אבל אם לא הזכיר לשון ע"מ אלא בלשון אם או בלשון אי אע"פ שיתקיים התנאי אותו מעשה בטל הוא ואין בו ממש כדג' [גיטין ע"ב ע"א] לענין גיטין ה"ז גיטך אם מתי ה"ז גיטך מחולי זה ה"ז גיטך לא"מ לא אמר כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי ה"ז גט מהיום ולאחר מיתה אינו גט ואם מת חולצת ולא מתיבמת וגר' נמי [שם ע"ו ע"ב] ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש אינו גט מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש ה"ז גט. ותדע דכל היכא שנעשה עקר המעשה במעכשיו או בלשון ע"מ ואח"כ הזכיר עקר התנאי אע"פ שאותו חפץ שנעשה עליו המעשה נשרף או אבד קודם קיום התנאי מ"מ המעשה מעקרו קיים הוא ובלבד שיתקיים התנאי וכל היכא שלא נתקיים עקר המעשה במעכשיו או בלשון ע"מ אע"פ שקיים התנאי המעשה בטל ודין זה אתה רואה בעקר הגט דכל היכא שאמר בלשון מעכשיו או בע"מ והגיע הגט לידה אע"פ שאבד או נשרף קודם שיתקיים התנאי ה"ז מגורשת ובלבד שיתקיים התנאי וא"צ גט אחר כדג' [שם ע"ד ע"א] ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ה"ז מגורשת ותתן ר"ה אמר והיא תתן ר"י אמר לכשתתן מאי בינייהו א"ב שנתקרע הגט או שאבד מ"ד והיא תתן א"צ גט אחר אלא תקיים את תנאה ותתן ואם לא קיימה את תנאה התם הוא דהוי בטל הגט ומ"ד לכשתתן אותו הגט כיון שאבד אינו מועיל כלום וצריכא גט אחר והלכתא כמ"ד והיא תתן ואינה צריכה גט אחר ובלבד שיתקיים התנאי ותו גרסינן [שם] ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז אע"פ שנקרע הגט או שאבד ה"ז גט ולאחר לא תנשא עד שתתן מאתים זוז לחומרא בעלמא הוא שלא יהא הולד ממזר דאם תנשא קודם קיום התנאי שמא לא תספיק לקיימו לעולם הוי גט בטל מעקרו ובניה מאותו אחר ממזרים הם דאנן הכי קאמרינן אע"פ שעשה המעשה בתחילה כתקנו וכמשפטו במעכשיו או בלשון ע"מ כל היכא שלא נתקיים התנאי המעשה בטל מעקרו כדאמרינן והיא תתן נמצא דאיכא למיחש לחששת ממזר משו"ה מחמירים ואומרים ולאחר לא תנשא דאם עברה ונשאת נמי אם קיימה התנאי נשואיה נשואין כשרים הויין. ותו גרסינן [שם] ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז מת ולא נתנה לו זקוקה ליבם נתנה לו אינה זקוקה ליבם רשב"ג אומר נותנת היא לאביו או לא' מן היורשים ואמרינן עד כאן ל"פ ת"ק ורשב"ג דת"ק סבר כיון דאמר ע"מ שתתני לי מאתים זוז לי ולא ליורשי קאמר וכיון דמת ולא נתנה לו זקוקה ליבם ורשב"ג סבר לי ואפילו ליורשי אבל דכו"ע מיהת תנאה הוי תיובתא דר"י מהכא נמי אתה רואה דכל היכא שנעשה המעשה תחלה בלשון ע"מ ה"ז כמעכשיו והמעשה קיים ובלבד שיקיים התנאי ומה שאמר ר"י ורצה לתרץ רבי היא דאר"ה א"ר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ופליגי רבנן עליה ואנא דאמרי כרבנן כבר נתבטלו דברי רב יהודה דמעולם לא חלקו רבנן עליה דרבי בלשון ע"מ דמודים הם דכמעכשיו דמי [שם ע"ו ע"ב] דאמר אביי הכל מודים היכא דאמר ליה לכשתצא חמה מנרתקה לכי נפקא קאמר ליה וכי מיית בליליא הוי גט לאחר מיתה ע"מ שתצא חמה מנרתקה מעכשיו קאמר וה"ל גט מחיים דאר"ה כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי לא נחלקו אלא באם תצא דמ"ס לה כר' יוסי דאם נמי כמעכשיו דמי ומר לא סבר לה ועקר ההלכתא כי היכא דאסיקנא לבסוף אר"ז [שם ע"ד ע"א] כי הוינא בבבל אמרינן הא דאר"ה א"ר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ופליגי רבנן עליה כי סליקי להתם אשכחתיה לרבי אמי דיתיב וקאמר משמיה דרבי ינאי הכל מודים באומר ע"מ כאומר מעכשיו וזו היא הלכה שיש עליה לסמוך לעולם לשון ע"מ ולשון מעכשיו חד הוא אבל לא הזכיר לא לשון עכשיו ולא לשון ע"מ אלא לשון אם בלשון קדש או לשון אי שהוא בלשון ארמית ההוא היא דהויא אסמכתא ואסמכתא לא קניא. וענין התנאים ומשפט באורם אי"ז מקומו להאריך עד שנפרשם בחבור התנאים ברחמי שמים.
ותדע דהיכא שהתנה במכר תנאי שא"א עליו [לקיימו] כגון שאמר דבר שאין אדם יכול לעשותו הרי אותו התנאי בטל והמעשה קיים וכל תנאי שא"א לקיימו כאלו לא התנה תחלה דמי ולעולם הממכר קיים כדג' [ב"מ צ"ד ע"א] ה"ז גיטך ע"מ שתעלי לרקיע ע"מ שתרדי לתהום ע"מ שתבלעי קנה בת מאה אמה ע"מ שתעברי הים הגדול ברגליך נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לאו אינו גט ר"י בן תימא אומר כזה גט כל שא"א לקיימו בסופו והתנה עליו בתחלתו אינו אלא כמפליגה בדברים וכשר אר"נ א"ר הלכה כר"י בן תימא ואר"נ בר יצחק מתניתין נמי דיקא דקתני כל שאפשר לקיימו בסופו והתנה עליו בתחלתו תנאו קיים הא א"א לו תנאו בטל ש"מ. והיכא שהתנה עליו המוכר ללוקח וא"ל הריני מוכר לך זה החפץ ע"מ שתמכור אותו לאיש פלוני הרי אותו תנאי קיים וצריך שימכור הלוקח הזה את החפץ לאותו איש פלוני ואם לא מכרו אין המכר קיים ולא קנאו הלוקח כדגר' [נדרים מ"ח ע"ב] ההוא ברא דהו"ל ברא דהוה שמיט כיפי דכתנא מיניה אסרינהו לנכסיה עליה אמרי ליה אי הוי בר ברך צורבא מרבנן מאי א"ל לקני הדין ברי ולכי הוי בר ברי צורבא מדרבנן לקנינהו מיניה ואי ל"ה בר ברי צורבא מרבנן לא לקנינהו הדין אמרי פומבדתאי לא קניא דקני ע"מ להקנות הוא וכל קני ע"מ להקנות ל"ק ור"נ אמר קני ע"מ להקנות קנה דהא סודרא קני ע"מ להקנות הוא וקני וא"ל [רבא ל]ר"נ והא מתנת בית חורון דקני ע"מ להקנות הוא ול"ק זימנין א"ל משום שסעודתו מוכחת עליו וזמנין א"ל ר"א היא דאמר אפילו ויתור אסור במודר הנאה מחברו והלכה כרב נחמן.
